רעידות אדמה בטבעת האש

טבעת האש היא חגורה בצורת פרסה באורך כ-40,000 ק״מ של אזורי התכנסות וקשתות וולקניות סביב שולי האוקיינוס השקט. היא נמתחת מניו זילנד מעלה דרך אינדונזיה, הפיליפינים ויפן, משם לאלסקה, ומטה לאורך החופים המערביים של אמריקה הצפונית והדרומית.

טבעת האש מסמנת את הגבולות שבהם הלוח הפסיפי וכמה לוחות קטנים יותר מתנגשים בלוחות השכנים וצוללים מתחתיהם. ההתכנסות הזאת בונה מאמץ עצום שמשתחרר ברעידות אדמה, ולכן כ-90% מרעידות האדמה בעולם ורוב הגדולות שבהן מתרחשות כאן.

כ-90% מכלל רעידות האדמה - וכ-80% מהרעידות הגדולות והעוצמתיות ביותר - מתרחשות לאורך טבעת האש. בחגורה הזאת נמצאים גם כ-75% מהרי הגעש הפעילים והרדומים של כדור הארץ.

נגד כיוון השעון מהמערב: רוסיה (קמצ׳טקה), יפן, טייוואן, הפיליפינים, אינדונזיה, פפואה גינאה החדשה, איי שלמה, ונואטו, פיג׳י, טונגה וניו זילנד; ואז קנדה (קולומביה הבריטית), ארצות הברית (אלסקה, הצפון-מערב הפסיפי וקליפורניה), מקסיקו, גואטמלה, אל סלוודור, ניקרגואה, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, אקוודור, פרו וצ׳ילה. מדינות סייסמיות עמוסות כמו טורקיה, איראן ומיאנמר אינן נמצאות בה - הן יושבות על החגורה האלפידית, אזור התנגשות נפרד.

בגלל הרי הגעש, לא בגלל רעידות האדמה. בחגורה הזאת נמצאים כ-450 מהרי הגעש בעולם - כשלושה רבעים מהפעילים והרדומים שבהם - בפרסה כמעט רצופה סביב האוקיינוס השקט. השם מתאר את טבעת הקשתות הוולקניות הזאת; רעידות האדמה נובעות מאותה התכנסות שמזינה אותן.

כ-450, שהם כ-75% מהרי הגעש הפעילים והרדומים בעולם. באינדונזיה לבדה יש יותר מ-120 מהם, וביפן, בפיליפינים, בצ׳ילה ובארצות הברית יש בכל אחת עשרות נוספים.

בהתכנסות. הקרום האוקייני הצפוף של הלוח הפסיפי ושל כמה לוחות קטנים יותר נגרר מתחת ללוחות היבשתיים הקלים שסביבו. הלוח הצולל נמס בעומק ומזין את הקשתות הוולקניות שמעליו, בעוד החיכוך לאורך מפגש הלוחות נתקע ומשתחרר ברעידות אדמה. החגורה היא הביטוי הפני-שטחי של התהליך הזה, והוא פועל כבר עשרות מיליוני שנים.

בוולדיביה שבצ׳ילה, במאי 1960 - עוצמה 9.5, רעידת האדמה הגדולה ביותר שנמדדה אי פעם במכשירים בכל מקום. הגדולות שאחריה היו גם הן על החגורה: אלסקה ב-1964 (עוצמה 9.2) וטוהוקו שביפן ב-2011 (עוצמה 9.1). אזורי התכנסות הם המקומות היחידים על פני כדור הארץ שמייצרים רעידות בסדר גודל כזה.

אין לכך שום עדות. קצב רעידות האדמה לאורך החגורה היה יציב בגדול מאז שמכשירים מודדים אותו; מה שהשתנה הוא מספר הסייסמוגרפים ומהירות הדיווח, ולכן מזוהים ומשותפים יותר אירועים קטנים מאי פעם. אף אחד לא יכול לחזות רעידות אדמה, ורצף רעידות בשבוע אחד אינו מעיד שרעידה גדולה יותר בדרך.